הקדמה
"עץ החיים" הינה תוכנית טיפול באמצעות גינון המיועדת לנפגעי התמכרויות ונותנת מענה בנושא משמעות החיים והפשר הקיומי. האחריות אותה מקבל המטופל, בעצם הפיכתו למטפל של גנו, מהווה עבורו משמעות קיומית לעיתים. תוכנית הטיפול באמצעות גינון מהווה כלי השלכתי המאשפר למטופל עבודה אישית בתוך מסגרת קבוצתית.
קבוצת הגינון הטיפולי מאפשרת את קיומו של תהליך לאורך זמן הנע על שלושה צירים: ציר הקבוצה, ציר הפרט וציר הגן.
במאמר זה נכיר מהי התמכרות לסמים ולאלכוהול ונסקור חלק ממגוון השירותים לטיפול ולשיקום של בוגרים מכורים לסמים ולאלכוהול בישראל. נתמקד בשירותי היחידה לטיפול ושיקום נפגעי התמכרויות ושירותי מרכזי היום. נעמוד על ההבדלים המהותיים בין קבוצת טיפול במרכז היום לבין קבוצת הטיפול במסגרת היחידה לטיפול בהתמכרויות ושיקום האסיר.
בחלקו השני נבחן את רציונאל תוכנית
עץ החיים ואת כוח הקבוצה כמרכיב משמעותי בתהליך הטיפולי בגן. הצבת מטרות הטיפול הן חלק משמעותי בתוכנית הטיפול. הנושא הגנני נגזר מתוך המטרה הטיפולית והתוכנית הטיפולית מובילה לתהליך התפתחות אישי, קבוצתי וגנני. נכיר תכנים מרכזיים בתוכנית ונציג כיצד מתבצעת התוכנית הלכה למעשה וההשלכה מעולם הגינון והצומח אל עולמו של המטופל.
התמכרות לסמים
התמכרות הינה הרעלה כרונית של האדם כתוצאה משימוש חוזר בחומר פסיכו-אקטיבי. המכור חושב באופן אובססיבי על דרכים להשגת הסם ופועל באופן כפייתי ומתמיד להשגתו בכל האמצעים, עד כדי שיתוק כל פעילות אחרת שלו; הוא מתקשה להפסיק את השימוש בסם בכוחות עצמו או לשלוט בו על אף מודעותו לנזק אשר גורם לו המשך השימוש.
ההתמכרות הינה תופעה
[1] המורכבת הן מהיבטים ביולוגיים הן מהיבטים נפשיים וחברתיים ולרוב הינה בעיה אישית, משפחתית וחברתית.
בשלבים הראשוניים של השימוש בסמים האדם מרגיש שהשימוש בסם מענג ומשחרר אותו מלחצים ומשברים. מהר מאוד סממני ההתמכרות מופיעים, כמויות החומר עולות והשליטה יורדת. ההנאה הולכת ונעלמת ובמקומה מופיעים סבל וחוסר אונים ההולכים ומתעצמים ככל שהאדם ממשיך לצרוך סמים. ליד הסבל ניכר ריחוק, ניכור וניתוק מהמציאות ומהחיים.
השימוש בסמים אינו חוקי והצריכה ההולכת וגוברת של החומר דורשת מהמכורים להשיג משאבים כספיים רבים להשגת החומר דבר המוביל לעיתים קרובות את המכורים לפעילות פלילית.
מכורים לסמים הולכים ומתנתקים ממסגרת משפחתיות וחברתיות וחשים בדידות וניכור. משפחות של מכורים חוות פגיעה משמעותית ביחסי האמון ההדדיים, מדרדרות מבחינה כלכלית ומתקשות להתמודד עם המכור וההשלכות השימוש של המכור על חייהן. רוב המכורים הם אנשים מבוגרים. השימוש בסמים מתחיל לרוב בגילאים צעירים אך תהליך ההתמכרות נע בין מספר חודשים ועד מספר שנים והדבר תלוי בגורמים פיזיים, פסיכולוגיים, סביבתיים ובסוג החומר שבשימוש.
בישראל קיים מגוון שירותים לטיפול ולשיקום של בוגרים מכורים לסמים ולאלכוהול. במאמר זה נסקור את שירותי היחידה לטיפול ושיקום בהתמכרויות ושירותי מרכזי היום.
היחידה לטיפול ושיקום נפגעי התמכרויות ושיקום אסיר
היחידות לטיפול בבוגרים פועלות בשירותי הרווחה ברשות המקומית ובדרך כלל הן המסגרת הראשונה שאליה מגיע המכור לסמים לקבלת סיוע. המכור עובר אבחון פסיכו-סוציאלי ראשוני לקביעת תוכנית הטיפול.
היחידה לטיפול בנפגעי סמים ושיקום האסיר כוללת עובדים סוציאליים ומדריך טיפולי.
הטיפול הינו פסיכו-סוציאלי ומורכב משיחות טיפוליות פרטניות, טיפול קבוצתי ומעקב בדיקות שתן פעמיים בשבוע. משך הטיפול הוא שנה וחצי עד שנתיים.
מרכז יום לגמילה מסמים
מרכז יום לטיפול בנפגעי סמים הוא תוכנית לטיפול ושיקום לאחר סיום הליך הגמילה הגופנית ובמקביל לטיפול פרטני. תפיסת הטיפול המנחה היא שהמטופל זקוק למסגרת יומית מובנית של טיפול ושיקום אחרי סיום הגמילה הפיזית. מרכז היום נותן כלים להתמודדות עם הסמים, ועם הסביבה שלעתים קרובות הינה בעייתית ולא תומכת.
המטופלים עוברים תהליך טיפולי הוליסטי הכולל טיפול פסיכולוגי, סוציאלי, עבודה קבוצתית ושיקום. משך השהות במרכז היום הוא בין תשעה חודשים לשנה. המטופלים מגיעים למרכז חמישה ימים בשבוע ושוהים בו בין השעות 9:00-14:00. במרכז נערכות פעילויות כגון תרפיה באומנות, טיפולי בבע"ח, גינון טיפולי, דינאמיקה קבוצתית, מפגשים אישיים עם עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ועוד. לקראת סיום התהליך הטיפולי במרכז היום מתקיימת הכוונה והשמה למקום עבודה.
קבוצת רכבת
"קבוצת רכבת" נפתחת פעם אחת בחייה, יש לה תאריך התחלה ואין לה תאריך סיום, וחברי הקבוצה משתנים במהלך תקופת הקבוצה. המשתתפים נכנסים ויוצאים, או שהם משתתפים בקבוצה לפרקי זמן קצרים, כחלק מאילוצי מסגרת שהותם.
בקבוצות מסוג זה יש חשיבות לעבודה במודל שונה מעט מהמקובל בתחום על מנת לאפשר את התפתחות הקבוצה והשגת מטרותיה גם בתנאי חוסר הקביעות המאפיינים אותה.
הנחיה ב- co
הנחיה ב-
co הינה הנחית עמיתים. מנחה אחד הוא מנחה מתחום הגינון הטיפולי והמנחה השני הוא עו"ס מתוך הצוות הטיפולי ביחידה לטיפול בהתמכרויות.
הקבוצה במרכז יום והקבוצה במסגרת היחידה לטיפול בהתמכרויות
קיימים הבדלים בין תוכנית הטיפול "עץ החיים" במרכז היום לבין תוכנית הטיפול במסגרת היחידה לטיפול בנפגעי התמכרויות.
הקבוצה הטיפולית במרכז היום הינה "קבוצת רכבת". כל המטופלים הנמצאים במרכז היום שותפים בקבוצת הגינון הטיפולי. המטופלים חווים את השפה הטיפולית במגוון קבוצות במסגרת מרכז היום, ומוצאים בקבוצות השונות את המקום והאפשרות לאוורור וונטילציה. תוכנית
"עץ החיים" במרכז היום נמשכת במקביל למשך הימצאותו של המטופל במרכז, והיא מלווה אותו במהלך התהליך הטיפולי כולו עד לסיומו במרכז היום. הקבוצה הטיפולית מועברת על ידי מטפלת באמצעות גינון.
הקבוצה הטיפולית ביחידה לטיפול בהתמכרויות היא קבוצה סגורה. כל המטופלים מתחילים ומסיימים יחד את הקבוצה. המטופלים נבחרים על ידי העו"סים ביחידה והם עוברים ראיון אישי לפני תחילת הקבוצה. לרוב זו הקבוצה היחידה בהם משתתפים המטופלים במהלך התהליך הטיפולי, לעיתים זו אף קבוצת הטיפול הראשונה אותה הם חווים. משך הקבוצה הוא בין חמישה לשישה חודשים. הקבוצה הטיפולית מועברת על ידי הנחייה ב-
co; מטפלת באמצעות גינון ועו"ס.
"עץ החיים" – תוכנית טיפול באמצעות גינון לנפגעי התמכרויות
"עץ החיים" הינה תוכנית טיפול באמצעות גינון המיועדת לנפגעי התמכרויות ונותנת מענה בנושא משמעות החיים והפשר הקיומי. האחריות אותה מקבל המטופל, בעצם הפיכתו למטפל של גינתו, מהווה עבורו משמעות קיומית לעיתים.
רציונאל תוכנית הטיפול
שוהם ואדד
[2] מבהירים את החשיבות של
מציאת משמעות חיים אותנטית, אצל פרט המנסה להיגמל מהתמכרות לסמים, כשלב חיוני והכרחי בתהליך הטיפול והשיקום.
כ"ץ
[3] בהתבססה על משנתו של פראנקל (1970) , בחנה האם התמכרות לסמים קשים ( נרקוטיים) קשורה להעדר פשר קיומי . כ"ץ הניחה כי התמכרות לסמים קשים כרוכה בחיים קשים של ריק קיומי, וכאשר מנסה האדם להיגמל, השינוי העיקרי שחל בו הינו בהשקפת עולמו ובנטיותיו לחפש אחר פשר החיים. פשר החיים של אדם הוגדר במחקרה כפרספקטיבת הזמן העתידית שלו.
תוכנית
עץ החיים מאפשרת למטופל למצוא משמעות חיים המתאימה לשלב זה של חייו, כאשר הקמת הגן והחזקתו הופכים להיות מרכיב משמעותי בהתנהלותו.
מסגרת הטיפול מסייעת למכורים בתהליך הגמילה והשיקום במטרה
לחזור למעגל חיים נורמטיבי מבחינה אישית, משפחתית, תעסוקתית וחברתית. המטרה העיקרית, לאפשר גדילה והתפתחות אישית, ללא שימוש בחומרים ממכרים.
הגינון הטיפולי מנסה לתת מענה בנקודה זו. העיסוק בגינה האישית והטיפול בגינה הציבורית מאפשר למטופל את תחילת הדרך בחזרה למסלול חיים נורמטיבי. המטפל מצוי באינטראקציה עם קבוצת השווים במהלך הפעילות וזקוק לשיתוף פעולה מצד הקבוצה. מתוך כך המטופל מפתח שימוש בכישורי חיים אשר משמשים וישמשו אותו בחייו במהלך ולאחר תהליך הגמילה.
התנהגותו של המטופל במהלך הפעילות מתאפיינת באחריות ומחויבות קבוצתית, כאשר האמונות הבסיסיות והערכים החברתיים מדגישים ומכוונים לרה – סוציאליזציה.
העבודה בקבוצת הגינון מסייעת לפיתוח הרגלים אישיים, הרגלי עבודה, יחסי עבודה וניהול עצמי.
מתוך הפעילות עולים נושאים כגון: מרדנות, בעיות עם סמכות, שיתוף פעולה מול תחרות, יכולת לקבל ולתת יעוץ, תשבחות למול ביקורת, התמודדות במצבי לחץ ועוד.
עץ החיים מאפשרת למטופל להיות גאה. להיות גאה בגינתו, בהצלחותיו ויחד עם זאת להתמודד לעיתים עם כישלונות. חווית ההצלחה והסיפוק מן הגינה מאפשרת למטופל לראות את "האור בקצה המנהרה" ומובילה אותו לעשייה ולמעבר מן הדיכאון אל העולם שמעבר.
חוויות הצלחה אלו, מגבירות את המוטיבציה, משפרות את תפיסת הדימוי העצמי של המטופל ומעלות את ערכו בתוך קבוצת השווים והאחרים המשמעותיים בסביבתו.
תוכנית
עץ החיים מתמקדת בהתנהגות של "כאן ועכשיו". הגירוי במהלך הפעילות הגננית מעורר תגובות רבות ושונות אצל המטופלים, והמשמעות של גירוי אצל אחד אינה דומה למשמעותה אצל אחר. מתוך "הכאן ועכשיו" מתגלים למטופלים תפישות והתנהגויות אותן הן רוצים לשנות או לשמר.
הקבוצה בתהליך הטיפולי
העבודה הקבוצתית יוצרת עם הזמן קירבה. השיתוף והחשיפה האישית בדרך-כלל מביאים להתעסקות עם רגשות עמוקים. השיתוף על עצם הפעילות, על העשייה ועל ההרגשה במהלך מפגשי הגינון הטיפולי מעורר את הקרבה ביחסים בין חברי הקבוצה. קירבה זו יוצרת בין היתר יחסי דאגה ותמיכה בין המטופלים לצד עימותים, ויכוחים וחלוקי דעות.
כוח הקבוצה מאפשר למטופלים להתקדם ולהתפתח כאינדיבידואל לצד ובמקביל להתפתחות הקבוצה. הקבוצה מורכבת ממטופלים בשלבי טיפול שונים בתהליך הגמילה והשיקום. חלקם נמצאים בהליך הטיפולי מס' חודשים ויותר ונקיים משימוש בסם או אלכוהול למשך תקופה ארוכה. אחרים נמצאים בשלבים ראשונים של הגמילה הפיזית ו/או ההליך הטיפולי כולו. לעיתים רבות, מטופלים הנמצאים בשלבים מתקדמים יותר מבחינה טיפולית אינם מכחישים את ההתמכרות והמחלה ומדברים על כך בפתיחות ובכנות. הם מעמתים ומשקפים לאחרים את האמת בכנות תוך כדי עידוד והזדהות.
לאחר מספר מפגשים מתחילים המטופלים לחוש תחושה והכרה בקבוצה כקבוצת שווים וכאוסף אנשים אשר חוו חוויות דומות ומתמודדים עם אותן ההתמודדויות. הכרה זו של "אני לא לבד" מובילה את המטופלים לתחושת שחרור ועידוד ומעלה למודעות כי ישנם אחרים המתמודדים עם מצבים דומים. תחושת הניתוק והניכור הולכת ופוחתת ותחושת השייכות הולכת ומתעצמת.
קבוצת הגינון הטיפולי מהווה "מגרש משחקים" המכילה את המטופל, תומכת ומתנגדת בו זמנית ויחד עם זאת אינה שופטת ומאפשרת הצפה והשלכה. המטופל מרגיש בטוח ומוגן ויכול לבטא את רגשותיו, יכולותיו והיצירתיות שבו. שילוב העבודה הגננית וההליך הטיפולי מוביל את המטופלים להעצמה אישית. המטופלים רוכשים מיומנויות חברתיות, מיומנויות תקשורת בינאישית ותוך-אישית ודימויים העצמי נבנה מחדש ומתחזק. הם למדים כי הם מסוגלים לחוות חוויות חיוביות וכי ניתן להתקדם ולהתפתח באמצעות עבודה ועשייה.
במהלך השיתוף עולים הרגשות ורגשות שונים. המטופלים מדברים על חווית הפעילות, איך היה להם בקבוצה, איך היה להם באופן אישי ומתוך הכאן ועכשיו עולים נושאים שונים. מתוך הפעילות הגננית המטופלים מבצעים השלכה על חייהם הם, על השימוש בסם ועל ההתמודדות במהלך תהליך הגמילה. תוך כדי שימוש בהקשבה אקטיבית מתחילים המטופלים להיפתח ונוצרת אינטימיות בקבוצה, המאפשרת שיתוף עמוק יותר ופתיחות מצד המטופלים. פעמים רבות מגיעים המטופלים בהרגשה מסוימת למפגש (כעס, עצב, אכזבה וכו') ולאחר הפעילות הגננת ובמהלך השיתוף הם עוברים להרגשה אחרת, חיובית. הם מתמלאים באנרגיות ובתחושת סיפוק של עשייה.
תוכנית הטיפול – הלכה למעשה
תוכנית הטיפול בנויה ממפגשים בני שעה וחצי, אחת לשבוע. ומאפשרת את קיומו של תהליך הנע על שלושה צירים: ציר הקבוצה, ציר הפרט וציר הגן. הנושא הגנני נגזר מתוך המטרה הטיפולית והתוכנית הטיפולית מובילה לתהליך התפתחות אישי, קבוצתי וגנני. המטופלים יוצרים, מקימים ומתחזקים גן משותף ובתוכו אזורים אישיים או אדניות אישיות.
הסטינג הטיפולי מורכב משלושה חלקים: סבב הרגשה, עבודה גננית ושיתוף. המפגשים מתחילים ומסתיימים בחדר. סבב הרגשה כולל את כל המטופלים ונעשה באמצעות קלפי רגשות. מטרת סבב ההרגשה הוא להכיר ולזהות את הרגשות שלנו, לשיים את הרגשות ולהגדיל את רפרטואר הרגשות הקיים. לאחר מכן יוצאת הקבוצה לעבודה גננית בגן. המפגש מסתיים בהתכנסות ובשיתוף וכאן למעשה מתבצעת ההשלכה מעולם הגינון והצומח לעולם של המטופלים.
במפגש הראשון פוגשים המטופלים את "עץ המשאלות" והציפיות ונחתם חוזה קבוצתי. בתחילת הדרך, חולמים המטופלים על הגן אותו הם רוצים להקים, לאחר מכן הם נדרשים לתכנן באמצעות דגם תלת מימדי את הגן. כאן ניתן לראות כיצד "חולמים" המטופלים והאם חלומותיהם קטנים ומצומצמים או האם חלומותיהם הם בגדר של פנטזיה ודמיון. חשיבות התכנון עולה אף היא כנושא טיפולי משמעותי, והמטופלים למדים ומכירים בחשיבות של תכנון במהלך החיים. במפגשים הבאים המטופלים עסוקים בעבודת ניקיון והכשרת הקרקע בזמן השיתוף עולים נושאים הקשורים בהכרת הבסיס האישי שלנו והאם ניתן לשפר ולשדרג אותו. עבודת הכנת הגן מעלה אצל המטופלים את נושא קיצורי הדרך והאם ניתן "לזרז" את התהליך ולדלג על שלבים מסוימים. מתוך התעסקות בסוגיה זו עוברים המטופלים למחשבות על חייהם ודרך התנהלותם ועל קיצורי דרך שעשו בחייהם. השלב הבא לאחר הכנת הקרקע הוא תהליך השתילה והנטיעה. תחילה יוצרים המטופלים את מסגרת הגן וגבולותיו. עולים נושאים טיפוליים כגון מעברים בחיים, גבולות, הסתגלות ועוד. לאחר מכן ממשיכים המטופלים לפתח ולתחזק את הגן המשותף ובמקביל מתחילים לפעול באזורים אישיים בגן. הגינה האישית מהווה פעמים רבות את הפעם הראשונה שלמטופל יש דבר מה שהוא שלו. הגינה האישית תלויה במטפל ויוצרת אצל המטופל תחושת מחויבות ואחריות. המעבר והדילוגים בין הגן המשותף לגינה הפרטית יוצרים דיאלוג בין המטופל לגינתו, מעלים התלבטויות וקונפליקטים שונים.
תכנים טיפוליים
להלן חלק מרשימת התכנים המרכזיים בתוכנית
"עץ החיים":
1. תאום ציפיות וחוזה טיפולי –עץ המשאלות.
2. פנטזיה מול חלום - תכנון.
3. תכנון מול מציאות.
4. הקרקע שלנו – הבסיס.
5. שורשים.
6. מעברים.
7. מעגל החיים.
8. גבולות.
9. קבלה.
10. נתינה.
11. תלות – עצמאות.
12. השתלטות ושליטה.
13. התמודדות עם אתגרים.
14. דרכי ומנגנוני הגנה.
15. זהות עצמית.
16. הסביבה שלנו.
17. בחירה.
18. אחריות ומחויבות.
19. ריחות.
20. מי מתבל את חיי.
21. חומות.
22. שייכות.
23. ניקיון.
24. נוכחות.
25. אובדן ופרידה.
